בראש השנה הזה מצאתי את עצמי לבד לגמרי. הורי נפטרו לא מכבר וילדי הגדולים אינם בארץ ובדרך כלל אני מוצאת את עצמי בחגים לבד לגמרי. בשנים האחרונות נכנסתי למשבר כלכלי ולעיתים מגיעה לפת לחם. בראש השנה הזה כהרגלי ידעתי שאהיה לבד. איני מטופלת בשירותי רווחה כלשהם כי אני מאמינה שאצליח בכוחות עצמי ולכן אין איש שיודע על חיי.
יומיים לפני ראש השנה דפיקה בדלת. הלכתי לפתוח אותה ולעיני נגלה ילד כבן 10, קטן וצנום. הוא סיפר לי שאמא שלו היא דיירת חדשה בבניין וגרה מעלי ובגלל שההורים שלו גרושים ואבא שלו בחו"ל, אמא שלו מזמינה אותי להתארח אצלם בראש השנה. שאלתי אותו למה דוקא אותי, הוא אמר לי שכבר כמה שבועות שהם רואים שאני נכנסת הביתה לבד והם מבינים שאני לבד. אמרתי לו שאולי אקפוץ.
בערב החג לא היה לי כסף לאוכל בטח שלא למתנה אבל אמרתי לעצמי שלמה לא, היא חדשה בבניין והיא לבד זה יכול להיות נחמד לשנינו. החלטתי לעלות אליה.
דפקתי בדלת הילד הקטן פתח אותה ופתאום אני רואה שולחן מלא באנשים. בהתחלה נבהלתי לא הבנתי חשבתי שנחגוג שתי נשים לבד עם ילד את החג. האישה המדהימה נגשה לדלת והזמינה אותי להיכנס. נכנסתי במבוכה.
מי כל האנשים האלו שאלתי?. "אנשים" היא אמרה. ישבתי לאכול, היתה ארוחה טעימה מאוד, מזמן מזמן שלא אכלתי ככה.
דברתי עם כולם והיה ממש נחמד. בסיום הערב, נשארתי לפטפט עם השכנה החדשה שלי, כולם כבר הלכו ושאלתי אותה מי כל האנשים. היו שם אולי 30 או יותר. היא סיפרה לי שבכל חג היא אוהבת לאסוף אליה הביתה אנשים שאין להם איפה לחגוג. ולכל האנשים שם לא היה כמו לי. היא גם משתפת את הבן שלה כדי שידע לעשות מעשים טובים.
התרגשתי כל כך, אין אנשים כאלה! וכמה טוב שהם גרים ממש מעלי.
רחל - קרית ים
2. ההריון הנכסף
אני זוכרת שעם הבת שלי הגדולה בת התשע עשינו טיפולים להיכנס להריון בקופת חולים לין שבחיפה שם גרנו בעבר. הבעיה הייתה אצל בעלי. נורא רצינו ילד ניסינו לבד בסביבות חצי שנה ואז באנו לרופא ואמרנו לו שאנו מנסים לבד שנתיים וזה כי רצינו שיקבל אותנו מהר להיבדק ואם הכל יהיה בסדר אז נמשיך לנסות ואם לא אז פשוט נטפל. ואז גילינו שיש בעיה. אחרי אין סוף טיפולים ואכזבות הגעתי יום אחד לבדיקה.. בדקו אותי אם יש לי הריון עם בדיקה ביתית כזאת מקל בקופסא וגילו שיש הריון. השמחה וההפתעה היו ענקיים וישבתי שם ובכיתי במשך חצי שעה וצחקתי ובכיתי. האחות אמרה לי שנשים רגילות בוכות וצוחקות או רק בוכות או רק צוחקות עשר דקות אבל לי זה לקח המון המון זמן מאוד מאוד שמחתי.
וכך הייתי בהריון שלי עם ביתי הגדולה המקסימה שנולדה לה במזל טוב והיום היא בת תשע ילדה מדהימה וחכמה שאין כמותה.
ההיריון השני
אחרי שנים שלא היו לנו הריונות וגם לא כל כך יכולתי להיכנס להריון כי היו לי כל מיני טראומות בתקופה שלאחר לידת ביתי הגדולה. טראומות אישיות שהסתיימו בטוב לשמחתי ולצערי שהיו בכלל. בכל מקרה החלטנו שאנו רוצים הריון וידענו שיש בעיה וכבר עברנו לכפר סבא אז ניגשנו לבית חולים מאיר בכפר סבא להתחלת הטיפולים. עשו לנו בדיקות ועשו לנו נסיונות של טיפולים שלא הצליחו.אחרי איזה חצי שנה שלא הצלחנו עשו לנו בדיקות אחרות וגילו שהבעיה הפעם היא אצלי.
בבית החולים מאיר בכפר סבא נפתחה בתקופה ההיא סדנה לנשים שעוברות הפריות מין קבוצת תמיכה כזאת ואני השתתפתי בה. בקבוצה הזאת היו בנות מדהימות ממש אבל כולן סיפרו כמה ביציות יש להן 15,20,10 ורק לי היו בקושי שתיים אחד או כלום או כאלו שהיו אבל לא טובות. ואז בתקופה ההיא התחלתי להרגיש שמשהו ישתנה וכן יהיה לי ילד. התחלתי להאמין בזה מאוד שכן יהיה. הייתי באה לטיפולים ומדמיינת תינוק מתוק ומחייכת כל הדרך לטיפולים הרגשתי את זה ממש שכן יהיה. וגם בזמן הקבוצה הייתי אומרת לאנשים שאני בטוחה שיהיה לי הריון גם שלי הסיכוי היה הכי פחות טוב ללא ביציות או עם כל כך מעט. אבל ידעתי ודמיינתי את התינוק הזה כל הזמן.
אני זוכרת שהייתי הולכת לפרופסור וממש כל חודש מתחננת מחדש שנמשיך את הטיפולים כי הוא רצה להפסיק אותם ואני חשבתי שאם אני אפסיק אותם אז איזה מין סיכוי יהיה לי להרות? לא יהיה לי סיכויים לעולם להרות? הרי לבד אני לא מצליחה אז איך בלי טיפולים? וכך כל חודש היה מאבק.
כל התקופה הלכתי להמון רבנים. כמה פעמים בימי חמישי קמתי והלכתי לטבריה לרבי מאיר בעל הנס והתפללתי לנס. הייתי עומדת שם ובוכה בקיר איפה שמתפללים ומתפללת עשר פעמים את אותה התפילה. פעם אחת שזה קרה הסתובבתי אחרי שבכיתי והתפללתי המון והייתה שם מישהי שבכתה גם ואמרה ששמעה את התפילות שלי ונקרע לה הלב. יש איזה רבנית באזור שהלכתי אליה ונתנה לי פרקים בתהילים לקרא, להדליק נרות לרבי מאיר בעל הנס פעמיים בשבוע, לטהר את הבית, לשטוף את הסלון במים שנתנה לי, לקרא תהילים... בכל הפינות של אותו מקום ששטפתי בסלון, איזה פעולות איזה דברים מה לא עשיתי אפילו הלכתי עם מטפחת ראש במשך שלושה שבועות בעיר עד שאמרה לי אחת השכנות את רוצה להיות דתייה? אחלה אבל לא ככה. מתחילים באמונה בדברים אחרים ואם כבר שמים מטפחות ראש אז הולכים גם עם חצאיות ולא מטפחות ומכנסיים. בסוף הורדתי את זה כי זה באמת הפריע לי והרגשתי אומללה יותר ממה שכבר הייתי. ובסביבה חילונית היה לי קשה עם המטפחת. הסכמתי לעשות הכל כדי להביא את התינוקת הזאת לעולם. התפללתי המון וקראתי המון תהילים ועוד ספרים ודברים של הדת.
ואז אמרו לי בבית החולים שיש איזה כדור נסיוני שאם אני רוצה להצטרף לנסיון הזה. ואני הסכמתי להכל העיקר להצליח להכנס להריון. לאחר חצי שנה אכן הצטרפי לאותו ניסוי .... ואז הייתי צריכה לעשות שלושה טיפולים שלושה סבבים של ההפריות כדי לראות אם זה יעזור או לא הכדור ואז מפסיקים את הנסיון. בסבב הראשון לא הלך קיבלתי את המחזור והתכוננתי לסבב השני אחרי המחזור חיכיתי תקופה של שלושה שבועות לערך או שבועיים וביום ה14 הגעתי למרפאה וביקשתי לעשות לי גם בדיקת דם להריון הרגשתי משהו. לא קיבלתי את זה שתמיד אני כן מקבלת מחזור ודווקא הפעם לא. זה היה לי מוזר. אמרה לי האחות אוקיי אקח לך בדיקת דם. ואז הלכתי לעשות בדיקת אולטרסאונד (מציינת שיום לפני זה היה יום שבת ואני ידעתי שזהו נמאס לי מהכל מכל הטיפולים האלו ואמרתי לבעלי חד וחלק שנמאס לי ואני באמת רוצה למות כי כמה אפשר לסבול את הטיפולים האלו ולא להצליח בהם)
באולטרא סאונד ראו שק הריון + דופק של שבוע 5 זו היתה הבת הקטנה שלי היום בת שנה ושבעה חודשים.
נועה
3. רחל התופרת
יש אישה שקוראים לה רחל, שהיא תופרת בהתנדבות לכל מי שצריך. היא תופרת אפילו שמלות כלה. כל מי שלא יכול להרשות לעצמו בגדים מגיע אליה והיא מקשיבה ומעודדת וגם תופרת לו בגדים. היא אישה קשת יום אבל כשהיא רואה כלה שלבושה בשמלה שתפרה לה היא מאושרת.
מספרים שרחל עלתה מעיראק בקום המדינה ובמהלך השנים היא אבדה את רוב המשפחה , רק בן אחד נשאר לה. היו לה 5 ילדים כולם מתו ממחלות וגם בעלה נפטר מסרטן.
ובמקום לבכות היא עוזרת לאנשים.
שולה - יוקנעם
4. האיש הטוב של השכונה שלנו
יש איש אחד מסכן אצלנו בשכונה, שכל מה שהוא עושה כל הזמן זה לאסוף בגדים ואוכל לאנשים שמסכנים ממנו. הוא עובר ברחוב ופשוט שואל כל אחד אם הוא יכול לתרום וככה הוא אוסף ואוסף. הבית שלו נראה כמו חירבה, נראה שהוא לא עובד בכלל. יש לו ערמות בגדים ומחסן מלא שימורים ואוכל. וכל מי שצריך משהו בשכונה יודע שאצלו תמיד הבית פתוח ואפשר לקבל הכל.
אנחנו חילוניים לגמרי וגם האיש הזה, זו שכונה חילונית ובכל זאת האיש הזה שהוא כמו מלאך ככה שומר על כולם וכל מה שהוא עושה בחיים זה לתת ולתרום.
הוא אף פעם לא מבקש דברים בשבילו כשהוא רואה ילד שמח הוא מאושר.
אני חושב שהאדם הזה ראוי לכל פרס ולכל הקרה והוקרה.
תודה רבה
יוסי - ירושלים
5.סיסי משמחת ילדים חולים
שמי סיסי עובדיה בת 34 נשואה ואם ל 4 ילדים מערד. (ילד אחד
מאומץ) בעקבות מות אחות של בעלי
היות ויש לי אהבה אנסופית לילדים החלטתי לנסוע כל שנה בחג
הפורים לביה"ח סורוקה בב"ש וכמאפרת מקצועית אני מאפרת את
הילדים החולים, מעניקה להם מתנות, אוזני המן ושקית הפתעה
אני עושה זאת כבר כמה שנים טובות מכל הלב. דבר זה גורם לי
סיפוק אדיר ואני חושבת שלא צריך להיות עשיר כדי לדעת לתת
ולהעניק לאחרים.
